פוסטים אחרונים

איזו מין תלמידה את?!

(שיתוף אישי על התלמידה שאני הייתי, ואיך זה קשור לעסק שלך)

photo-1422207175003-e5b7d45ceb7bכתלמידה, הייתי בינונית –
לא בולטת בשום תחום,
שלא לדבר על מצטיינת.
אם לא הייתי מפריעה… יש מצב שהייתי "תלמידה שקופה".

מכל שנותיי בבית הספר,
אני זוכרת את "נחום גוטמן" את "הודו" ואת "תיבת נח"

מה היה משותף לכולם?!
שבכולם למדנו מתוך חוויה, מתוך הקשר.

כתבנו שירים וסיפורים בהשראתו של נחום גוטמן. אז אני לא זוכרת מתי נולד ומתי נפטר,
אך לעד אזכור סיפורים ויצירות שיצר, וגם את אלו שיצרתי בהשראתו.
ואני מדברת על מעל 30 שנים שכבר עברו…
כשלמדנו על הודו, הכנו מאכלים הודיים, יצרנו תערוכה ואישה ממוצא הודי, קלעה לי צמה הודית עם פרחים, כמו שהן נוהגות ללכת באירועים חגיגיים.
ותיבת נוח – שם עשינו הצגה, ובניתי את התיבה כמו שבעיניי היא היתה צריכה להיות.

בקיצור- זה לא מה שאת לומדת- זה מה שאת עושה!

אז אומנם זנחתי את התעודה שלי, ואני כבר לא גננת וגם לא מורה..
אך בכל ליבי אני יודעת שקונפוציוס צודק:

"דברים ששמעתי שכחתי,
דברים שראיתי אני זוכרת,
דברים שעשיתי – אני מבינה"

רגע לפני שאציע כאן פתרונות פרקטיים
אני רוצה לפתוח חלון שקשור לזיכרון והבנה כפי שמסביר אותו חובב יחיאלי:

————————————————–
רובינו  רואים את הזכרון שלנו כאילו הוא ספריה ענקית של מידע, או מעין כונן מחשב שמאורגן באמצעות תיקיות וקבצים.
כאשר הלומד נדרש לשלוף פריט מידע מסוים, הוא למעשה מבקש מהספרנית הפנימית שתיגש אל המדף או התיקיה המתאימים,
ותשלוף עבורו את הספר/הקובץ הרצוי.
אך מסתבר שמחקרי המוח יוצרים תמונה שונה במהותה.
הזכרון האנושי דומה יותר ל"ויקיפדיה" – אוסף של פריטי מידע,
שמחוברים ביניהם ברשת עצומה של קישורים פנימיים.
כאשר אנו "מחפשים מידע"  אפילו כללי.

מנוע החיפוש הפנימי שלנו מוצא שלל תוצאות
לא כולן מגיעות מתוך המדף הפנימי של סיכומי שיעורי היסטוריה.
אנחנו עשויים להיזכר בסיפורים אישיים, ספרים, סרטים, אנקדוטות ובדיחות, שהחיבור בין כולם יוצר עבורנו את המושג הפנימי שלנו.

כל מושג חדש שמצטרך למערכת, עובר תהליך של "קישוריות" למושגים הקיימים.
ובדיוק כמו ברשת האינטרנט – ככל שרשת הקישורים של פריט המידע עמוקה ומסועפת יותר, כך היכולת לאתר אותו ולהשתמש בו גדלה.
———————————————-

וזו הסיבה שיצרתי את מסלול הכוכ"ב

(או כמו שאומרת לקוחה שלי: את נשארת גננת פשוט החלפת את קהל היעד לנשים במקום ילדים…
צודקת :-))
במסלול הכוכ"ב הדגש הוא על המכלול, על הלמידה מתוך הקשר וחוויה.
גם שומעות – בהרצאה האינטרנטית, אני מסבירה ומלמדת את המושגים בצורה מאורגנת, קשה שלא לחוש ולהדבק בהתלהבות שלי..
גם רואות- מצגת (מושקעת) שמייצרת "סדר" שנשאר במוח בתור "תמונות" שקל לשלוף
ההרצאה היא אינטרנטית, וכל אחת מאזינה וצופה בה בביתה מתי שנוח לה ובקצב שמתאים לה
וגם, ובעיקר- עושות- במפגש הפרונטלי, בכל חודש, אני חוות, משחקות, לומדות, מפנימות ומיישמות.
כי כשהתכנים נכנסים בצורה "רב מערכתית",
רק אז, הם מופנמים,
הופכים ל"שלנו" ומגבירים את המוטיבציה הפנימית שלנו לעשייה.
ולהתחייבות להצליח.
וזה מוכח. נקודה.

אז איזו מין תלמידה את?
מה הופך עבורך, את הלמידה למשמעותית?!
והאם את מוצאת את הקשר בין התלמידה שהיית לבין צורת הלמידה שנכונה לך כבוגרת?
אשמח לקרוא התיחסות, תובנות, שאלות, רעיונות- כאן למטה.
והכי חשוב-
תמשיכי להצליח, בדרך שנכונה לך!
אני כאן להצלחתך,

טל מזור- גברת תכל'ס
מנהלת ארגון אמ"א שפ"ע

תגובות

תגובות